פסק-דין בתיק עמ"נ 12102-01-12

א.         פתח דבר

ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית תל אביב (להלן בהתאמה: " ועדת הערר" ו" העירייה") מיום 16.6.2010 (ערר 140001466). בהחלטתה דחתה ועדת הערר את הערר מטעם המערערת, 'עמותת אלומה למעורבות חברתית' (להלן: " אלומה") על החלטת המשיב, מנהל הארנונה של עיריית ת"א (להלן: " המשיב") לדחות השגתה.

ב.         רקע עובדתי

אלומה היא עמותה ללא כוונת רווח הפועלת כגוף מוכר להפניית מתנדבות לשירות הלאומי, וזאת בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (בנות שירות לאומי בהתנדבות), תשס"ב-2002 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי").

שירות לאומי, כאמור בתקנות הביטוח הלאומי, הוא שירות לתועלת הציבור בתחום הביטחון (למעט בצבא הגנה לישראל), בתחום ביטחון הפנים, החינוך, קליטת העלייה, הבריאות, הרווחה החברתית, הפיתוח הקהילתי, ההתיישבות, איכות הסביבה ובתחומים אחרים  שאושרו.

במסגרת פעילותה שוכרת אלומה דירות מגורים, ומשכנת בהן את בנות השירות הלאומי (להלן בהתאמה: " המתנדבות" או " בנות השירות הלאומי" ו" הדירות") המופעלות על ידה. בנסיבות אלה הגישה אלומה למשיב השגה  ועתרה להחיל על הדירות פטור מחיוב בארנונה, המוענק למשרתי שירות לאומי, וזאת לפי תקנה 14ה(1)(ג) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה) תשנ"ג-1993 (להלן: " תקנות ההנחה").

השגת אלומה לשנת 2010 נדחתה על ידי המשיב. בתשובתו ציין המשיב כי הוא נעדר סמכות לדון בסוגיה שעניינה קבלת הנחה בארנונה בהתאם לתקנה 14ה(1)(ג) לתקנות ההנחה. לגופם של דברים, דחה מנהל הארנונה את השגת אלומה, מאחר שקבע כי אלומה היא ה'מחזיקה' בדירות ולא המתנדבות . עוד קבע המשיב כי בקשת אלומה לקבלת הנחה עפ"י תקנות ההנחה עומדת בסתירה לפטור החלקי שקיבלה אלומה לתשלום ארנונה בהיותה 'מוסד מתנדב', עפ"י פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: " פקודת הפיטורין")).

על החלטת המשיב לדחות את השגתה, הגישה אלומה ערר לועדת ערר, הכל עפ"י חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: " חוק הערר"). 

בערר הדגישה אלומה כי טענתה לפטור מארנונה " נסמכה על טענת איני מחזיק", המעוגנת בסעיף 3(א)(3) לחוק הערר, ומשכך בירורה מצוי בגדרי סמכות ועדת הערר (סעיף 9 לערר, נספח ה לערעור). אלומה טענה כי אינה מחזיקה בפועל בדירות השונות, אלא המתנדבות הן אשר מחזיקות בדירות ודואגות לתחזוקתן באופן יומיומי. בנסיבות אלו, טענה אלומה כי המתנדבות הינן בעלות הזיקה הקרובה לדירות.

ביום 16.6.2010 דחתה ועדת הערר את הערר שהגישה אלומה. ועדת הערר קבעה כי אלומה היא זו הנחשבת ל'מחזיקה' בדירות ולא המתנדבות. עוד קבעה ועדת הערר כי אלומה היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לדירות, וזאת על יסוד הראיות שהוצגו לפניה בהתייחס לשימוש שעושות המתנדבות בדירות, נוסח ההסכם שנחתם בינן לבין אלומה, כמו גם העובדה שאלומה היא זו הנושאת בהוצאות הנלוות לשכירת הדירות. עוד נסמכה החלטת ועדת הערר על כך שאלומה לא מסרה הודעות על חילופי מחזיקים בדירות במהלך השנים. כן קבעה ועדת הערר כי עצם פניית אלומה לשר הפנים בבקשה לקבל פטור עבור נכסיה, מכוח פקודת הפיטורין, בהיותה 'מוסד מתנדב', מעידה כי אלומה היא זו המחזיקה בדירות השונות.

בשולי הדברים הוסיפה ועדת הערר כי " אין ספק שהעוררת מקיימת פעילות חשובה ויפה, שעל הציבור הרחב להעריך אותה. פעילות המתנדבות, המאורגנת בידי העמותה, תורמת, מטבע הדברים, לאוכלוסיית תל אביב-יפו, כשם שהיא תורמת לכלל אוכלוסיית המדינה. על כן, בהחלט ראוי כעניין שבמדיניות, להקל עם העוררת בגין חיובי הארנונה שלה, ולהתייחס אליה כמוסד מתנדב...".

על החלטת ועדת הערר האמורה הוגש הערעור שלפניי.

ג.          תמצית טענות הצדדים

לטענת אלומה החלטת ועדת הערר אינה סבירה ויש להתערב בה. אלומה טוענת כי החלטת ועדת הערר מנוגדת להחלטות ועדות ערר שונות ברחבי הארץ שעניינן מתן פטור מארנונה לדירות מגורים שמשוכנות בהן מתנדבות. עוד טענה אלומה כי רובן המכריע של הרשויות המקומיות ברחבי הארץ הסכימו למתן פטור מארנונה לדירות שבהן משוכנות מתנדבות.

לטענת אלומה המתנדבות, בנות השירות הלאומי, הן המחזיקות בפועל בדירות, ואין בעובדה שמטעמי נוחות בלבד אלומה היא השוכרת עבורן את הדירות ורשומה כמחזיקה בעירייה, כדי לגרוע ו/או לפגוע בהנחה שהמתנדבות זכאיות לה עפ"י דין .

בסיכומיה הסבירה המערערת כי עם תחילת תקופת השירות הלאומי, חותמות המתנדבות על הסכם שכירות, המפרט את אופן השימוש המותר בדירה בה ישוכנו. המתנדבות מתפעלות את הדירות באופן יום יומי, אחראיות לתחזוקתן, ניקיונן, כמו גם לתשלום הנזקים הנגרמים כתוצאה מהשימוש בדירה.

אלומה הסבירה כי אמנם התשלומים הקבועים בגין הדירות (שכ"ד, חשמל, מים, ארנונה וכיו"ב) משולמים על ידה ישירות לנותני השירות, אולם תשלומים אלה מקוזזים מהמשכורות המשולמות למתנדבות על ידי אלומה. בהקשר זה הסבירה אלומה כי משכורתן של המתנדבות אינה משולמת להן באופן ישיר, אלא מועברת מהמעביד, המעסיק את המתנדבות, לאלומה. אלומה מפחיתה מסכום השכר המשולם למתנדבת את חלקה בתשלום החודשי בגין הדירה, ויתרת הסכום משולמת למתנדבת.

עוד ציינה אלומה כי היא שוכרת את הדירות עבור המתנדבות מטעמי נוחות, מאחר שמשכירים נרתעים מלהשכיר דירות לצעירות בנות שמונה עשרה. מכל מקום, טוענת אלומה, כי אם נדרשת פרשנות לתקנות ההנחה, בהקשר האמור, הרי שיש לבחור בפרשנות המקלה עם הנישום.

באשר לבקשה שהגישה אלומה לקבלת פטור עפ"י סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין, בהיותה 'מוסד מתנדב', טענה אלומה כי הבקשה הוגשה ביחס לכלל נכסי העמותה, ואינה מתייחסת לדירות, וכי העובדה שקיים פטור חלופי מארנונה, אינו גורע מזכותה לקבל הנחה עפ"י תקנות ההנחות.